top of page

Updated: Dec 31, 2018

החל מינואר 2019 יכנס לתוקף תקן 16. לפי תקן זה, חברות המדווחות על פי התקינה הבינלאומית IFRS תצטרכנה לשנות את ההתייחסות ואופן הרישום של חכירות וחוזי שכירות בדוחותיהן הכספיים. שינוי זה הינו אחד השינויים המשמעותיים ביותר שחלו בענף ראיית החשבון ולו השלכות על ענף הערכות השווי בפרט. עד כה היו שתי צורות התייחסות לעסקאות חכירה:


חכירה תפעולית – מהותה כשכירות רגילה בהתאם. הוצאות השכירות הוכרו במסגרת הרווח התפעולי בהתאם למועד השימוש בנכס.


חכירה מימונית – מהותה למעשה היא מכירה של הנכס ומתן הלוואה למימון רכישתה. בהתאם, במקרה זה יופיע הנכס בספרי החברה הרוכשת במקביל להתחייבות פיננסית (הלוואה), כאשר הנכס יופחת במסגרת הדוחות הכספיים (פחת רגיל) וההלוואה תופחת בהוצאות מימון.


בנוסף, באם לחברה היו התחייבויות לשכירות למספר שנים לא רב, לא היו מופיעות התחייבויות בגין שכירות בדוחות החברה, שכן טרם ניתן השירות.


בעיות בצורת המדידה הישנה:

קיומן של מספר אופציות להצגת החכירות פגע בהשוואתיות בין חברות אשר יישמו מדיניות שונה (מימוני או תפעולי). בנוסף, ההתחייבויות בגין השכירויות שזמנן טרם הגיע לא היו רשומות בספרי החברות והיוו "התחייבויות חוץ מאזניות" אשר לא בהכרח ניתן היה לדעת על קיומן מהדוחות הכספיים עצמם. עקב קשיים אלו, החליטה הועידה הבינלאומית לתקינה חשבונאית (IASB) על שינוי מהותי ברישום של התחייבויות לשכירויות/ חכירות.


במסגרת זו ביטל התקן את האפשרות לחכירה תפעולית והוחלט על טיפול אחיד בחכירות. במסגרת זו, באם לחברה קיימות חכירות של מעל 12 חודשים, זו צריכה להכיר בכל התשלומים העתידיים בערכם ההוגן והיא תפחית את הנכס בגין החכירה ואת הוצאות המימון בגין ההלוואה שנרשמו לה.


השלכות השינוי במדידת החכירות

ההשלכות של סעיף זה הינן, ראשית, שחברות ללא חוב פיננסי בפועל תאלצנה לרשום חובות בדוחותיהם הכספיים. כלומר, חברות שאין להן ולו הלוואה של שקל אחד ירשמו בדוחותיהן הכספיים התחייבות פיננסיות בהיקפים ניכרים. שנית, הרווח התפעולי בניכוי פחת EBITDA של החברות יגדל בצורה דרמטית, שכן כל הוצאות השכירות יוכרו או כפחת (אשר מתבטל ב EBITDA) או כהוצאות מימון ואלו אינן נכללות ברווח המימוני.


נראה כי ה - EBITDA, אשר היווה בסיס לחלק גדול מהערכות השווי, הן בבחינת מכפילים והן כבסיס בבניית תחזיות בשיטת ה DCF, עתיד להציג לאותן החברות רווחיות גבוהה מזו שהייתה בעבר. מנגד, משווי הפעילויות השונות, מקובל בהערכות שווי להוריד את הנכסים הפיננסיים נטו. כעת, לאחר כניסת תקן 16 לתוקף, יגדל משמעותית היקף ההלוואות ולכן שווי החברות ירד.


יתרה מכך, בארצות הברית מיושמת תקינת ה - US GAAP לפיה ממשיכים להכיר בהוצאות שכירות במסגרת הפעילות התפעולית. לכן, חשוב לנקוט במשנה זהירות בהשוואות לחברות אמריקאיות אשר ההצגה בהן היא

שונה.


נראה כי תקן זה ישנה את הצורה בה יוצגו הדוחות הכספיים של החברות, הן ברמת הרווחיות והן במבנה המאזן אך עם זאת, חשוב לזכור כי בבסיס עולם הערכות השווי מגולמת ההנחה כי שינוי חשבונאי כזה או אחר לא אמור להשפיע על חברות. שווי פעילות הינו ערכה של החברה ופעילותה בפועל ולכן לא סביר ששווי חברה ישתנה בעקבות הצגה חשבונאית כזו או אחרת של אותה הפעילות בדיוק.


נראה כי בעולם הערכות השווי יש לשנות את צורת ההסתכלות והבחינה של הדוחות הכספיים ולהיות מודעים לשינויים שחלו בהם. כמו כן, חשוב לבצע את ההתאמות הנכונות לכל חברה באופן פרטני על מנת להתייחס לצורת ההצגה החדשה והשלכותיה. בנוסף, באם עורכים השוואה לחברות דומות, יש לבחון האם ישנו יישום של תקן זה, שהרי אם לא כך הדבר, כל הבסיס להשוואה אינו נכון.



כפיר קלדרון, רו"ח, MBA

שותף מנהל



C-Value Business consulting Ltd.

מגדל אמות אטריום, זאב זבוטינסקי 2 רמת גן קומה 18, T: 03-7653333

219 views0 comments


במקרים רבים ישנו בילבול בין שווי חברה לשווי המניות המוחזקות בחברה. בחברות רבות אין אנו נדרשים לבחון שווי חברה, אלא את שווי חלקו של אחד הצדדים בחברה. טעות נפוצה היא חלוקה פשוטה של שווי החברה במספר המניות בה והכפלה בחלקו היחסי של הגורם הנבחן. בדרך זו נוצרים עיוותים שונים, לדוגמא באם המניות לא זהות, או אם ישנם תנאים מגבילים וכדומה.


פרמיית שליטה מסמלת את יכולתו של בעל מניות להכווין את התאגיד. ערך מניותיו של מי שיכול להשפיע על קבלת החלטות בחברה גבוה בערכן היחסי על אלו של מי שיש לו החזקת מיעוט בחברה.

פרמיית השליטה אינה נבחנת רק ביחס לאלו שבבעלותם למעלה מ - 50% ממניות החברה, אלא ביחס למי שיש ביכולתו להכווין את התאגיד. בתאגידים כדוגמת קוקה-קולה, אפל ותאגידים גדולים נוספים, מספיקה החזקה של אחוזים בודדים על מנת לקבל החלטות ולכוון את עסקי התאגיד. 

בהתאם, פרמיית השליטה מיוחסת לגורם אשר לו החזקה קטנה ממחצית מניות החברה. לצורך בחינת הבעלות בפרמיית השליטה יש לבחון את מספר הדירקטורים שניתן למנות, את פיזור יתר בעלי המניות, היכולת לחלוקת דיבידנדים וכדומה. מי שיש ביכולתו להשפיע על אלו הוא בעל השליטה בפועל.

במחקר על עסקאות פרמיית שליטה בישראל בשנים 1990-2000, נמצא כי פרמיית השליטה הממוצעת גבוהה מהממוצע המקביל ב-39 ארצות נוספות שנבדקו, כאשר ממוצע פרמיית השליטה בישראל היה בגובה  27% בהשוואה לכ-14% ממוצע עולמי של הארצות שנבדקו.


לאחר רפורמות אשר התמקדו בחיזוק המשטר התאגידי, נראה שהיכולות להכווין את עסקי התאגיד הצטמצמו

בישראל בחברות הציבוריות. במחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב נמצא כי נכון לשנים 2006-2014 ממוצע פרמיית השליטה בישראל על פי חברות הנמצאות ב"מדד תל אביב מאגר" הינו בגובה 4.6% בלבד, בעוד שב-5 מתוך 13 העסקאות שנבחנו, פרמיית שליטה היתה שלילית. 

חשוב לציין כי בעוד שמחקרים אלו נעשו על חברות ציבוריות, בחברות פרטיות שיעור גובה פרמיית השליטה יכול להגיע עד 30% ויותר משווי המניות בשוק. קשה למדוד במדויק נתונים אלו עקב אי זמינותם. 

בכל מקרה ומכיוון שמחקרים אלו התמקדו בפרמיות שליטה בחברות ציבוריות בלבד, כאשר בוחנים שווי של אחזקה במניות, יש לבחון האם ישנה החזקה מהותית במניות החברה, שכן אם כך הדבר יש לבחון ולהוסיף פרמיית שליטה בהתאם.



אסף דקל

אנליסט


C-Value Business consulting Ltd.




מגדל אמות אטריום, זאב זבוטינסקי 2 רמת גם קומה 18, T: 03-7653333





786 views0 comments
bottom of page